מדוע העז השטן להתנגד לאלוהים? מדוע אלוהים אינו נראה ובכל זאת נראה?

לקוראים יהודים ולמאמינים חדשים | כמה דברי רקע פשוטים — אפשר לדלג

במקרא ‘שליח’ הוא בראש ובראשונה אדם או ישות רוחנית שנשלחו למסור מסר או לבצע משימה. מַלְאָךְ בעברית ו־ἄγγελος ביוונית מתארים תחילה את תפקיד השליחות; המילה לבדה אינה מכריעה את מהות השליח.

‘מלאך יהוה’ בתנ״ך יוצא דופן: לעתים הוא מובחן מיהוה, אך מדבר ישירות כיהוה, ואנשים שפגשו בו סברו שראו את אלוהים.

הכתובים אומרים שאלוהים אינו נראה, ובכל זאת מספרים שבני אדם ראו את יהוה פנים אל פנים. המאמר שואל אם המתח נוגע לאב הבלתי נראה ולאישיות אלוהית נראית, ולא לשני אלים.

א. איש לא ראה את אלוהים — ובכל זאת אנשים שוב ושוב רואים אותו

הברית החדשה מכנה את אלוהים בלתי נראה ואומרת שאיש לא ראה אותו ואף אינו יכול לראותו. התנ״ך, לעומת זאת, מספר שאברהם פגש את יהוה, יעקב ראה את אלוהים פנים אל פנים ומשה פגש אותו ישירות; משה גם אומר שאדם אינו יכול לראות את פני אלוהים ולהישאר בחיים.

ייתכן שאין זו רק סתירה ספרותית. אולי התורה משאירה רמז: האל שאי אפשר לראות וההתגלות האלוהית שבני אדם רואים אינם אותה אישיות. אם כך, המתח מכין את ההתגלות המאוחרת של השילוש.

ב. כיצד המסורת היהודית מתמודדת בדרך כלל עם הבעיה?

הפרשנות היהודית מדגישה את רוממות אלוהים ואת אחדותו. ידו, פניו, הליכתו וירידתו מוסברים לעתים כהאנשה, כבוד, שכינה, התגלות מותאמת או ייצוג באמצעות שליח, כדי שלא לצמצם את האל האינסופי לגוף רגיל.

עם זאת, יש פסוקים שנראים כיותר מלשון אנושית על אלוהים: הדמות המופיעה פועלת ומדברת בעצמה, ומשאירה פתוחה את השאלה כיצד אלוהים נכנס לבריאה באמצעות נוכחות, דבר ושליח.

ג. וכיצד הנצרות מפרשת זאת בדרך כלל?

גם פרשנים נוצרים משתמשים בהאנשה, התגלות אלוהית, הופעה סמלית ושליח המדבר כנציג אלוהים; שליח קדום אכן יכול היה לדבר בגוף ראשון בשם שולחו.

מסורת נוצרית קדומה אחרת רואה בחלק מההתגלויות בתנ״ך הופעות של המשיח לפני ההתגלמות: לא האב שלבש לפתע דמות אדם, אלא הבן שכבר היה הדרך המרכזית שבה אלוהים נראה לבני אדם.

ד. הבעיה אינה אם קיימת האנשה, אלא אם היא מסבירה הכול

לשון אנושית על אלוהים אכן קיימת, אך ייתכן שאינה מסבירה מדוע מלאך יהוה אומר ישירות: ‘אנכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.’ שליח רגיל היה אומר ‘כך אמר יהוה’; שמות ג חופף בין השליח לבין האל האומר ‘אהיה’.

ה. מי היה בסנה — שליח או אלוהים?

הסיפור אומר תחילה שמלאך יהוה נראה מתוך הסנה הבוער, ואז עובר בטבעיות לכך שיהוה רואה את משה ואלוהים קורא מתוך הסנה ומזהה את עצמו כאלוהי האבות. משה מסתיר את פניו כי ירא להביט באלוהים.

האם השליח, יהוה ואלוהים הם שלושה דוברים מתחלפים, או שאותה התגלות נושאת זהויות חופפות? זהו המבנה המרכזי של המאמר.

ו. גם יעקב פוגש אותה קושי

יעקב נאבק עם ‘איש’, אך קורא למקום פניאל מפני שראה את אלוהים פנים אל פנים; הושע מתאר את הדמות גם כמלאך. אותו אחד מתואר כאיש, שליח ואלוהים — מבנה זהות שנראה שנשמר בכוונה.

ז. גם אברהם ראה את יהוה

בראשית יח אומר שיהוה נראה לאברהם. שניים משלושת האורחים בדמות אדם נקראים לאחר מכן מלאכים, והאחד הדן עם אברהם על גורל סדום ממשיך להיקרא יהוה. אין זו תמונה עמומה אלא דמות אלוהית היושבת ומשוחחת.

בראשית יט אומר שיהוה המטיר אש וגופרית מאת יהוה מן השמים. יש לכך הסברים אחרים בדקדוק ובסיפור העברי, ולכן הפסוק לבדו אינו הוכחת השילוש; הוא לפחות מאפשר הבחנה בין יהוה הנראה והמדבר בארץ לבין יהוה שבשמים.

ח. ההבחנה האמיתית עשויה להיות לא אם אלוהים נראה, אלא איזו אישיות נראתה

הברית החדשה מבהירה יותר ויותר שהאב אינו נראה, בעוד דמות אלוהית אחרת נראית ונשמעת, נושאת את שם אלוהים, עושה את רצונו ואף מופיעה כיהוה. השאלה היא: אם איש אינו רואה את האל הבלתי נראה, האם אפשר לראות את האישיות האלוהית הנראית שהוא שולח?

ט. מדוע האב שקט כל כך בספר ההתגלות?

היושב על הכיסא נמצא במרכז העליון של ההתגלות, אך אינו הדמות המדברת בתדירות הגבוהה ביותר בקדמת הסיפור. השה, המלאכים, ארבע החיות, הזקנים והקולות היוצאים מן הכיסא מופיעים יותר.

הספר גם אומר שהיושב על הכיסא דיבר, ולכן אין לטעון שהאב אינו מדבר כלל. התמונה הכוללת עדיין מציגה את האב כבעל הסמכות העליונה, אך פחות כמרכז הנראה והמדבר בקדמת הבמה.

י. כשקוראים לאחור, נראה שכל המקרא פועל כך

שתיקת האב אינה מתחילה בהכרח בהתגלות. עליון הבלתי נראה מופיע בדרך כלל כמקור, כשולח וכסמכות העליונה; דיבורו, הופעתו, הנהגתו וכניסתו להיסטוריה עוברים שוב ושוב דרך נציג אלוהי מיוחד. זהו סדר של אישיויות והתגלות, לא מגבלת כוח.

יא. האם האב לעולם אינו מדבר ישירות?

בטבילת ישוע, בהשתנות וביוחנן יב, הקריאה הטבעית ביותר היא שהאב מדבר מן השמים. שיאו־יאנג אינו טוען שהאב אינו יכול לדבר; ראוי לשים לב שקולו עדיין מכוון אל הבן: ‘זה בני אהובי, אליו תשמעון.’

יב. בראשית א כבר חוזר ואומר: ‘ויאמר אלוהים’

בראשית א מניע את הופעת האור, הרקיע, היבשה, הצמחים, המאורות ובעלי החיים באמצעות ‘ויאמר אלוהים’. אחת מדרכי הבריאה המרכזיות היא שאלוהים מדבר; יוחנן מחזיר את הקורא אל אותה ‘ראשית’.

יג. ‘בראשית היה הדבר’ עשוי להיות תשובת בראשית

‘בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר; הכול נהיה על ידו.’ שיאו־יאנג מציע שיוחנן חושף עומק נוסף ב‘ויאמר אלוהים’: דבר הבריאה אינו מידע חסר אישיות, אלא בורא אישי הנמצא עם אלוהים והוא אלוהים. אין צורך להפוך באופן מכני כל אמירה אלוהית לקול בדמות אדם.

יד. ‘דבר’ אלוהים מתגלה כאישיות

דבר אלוהים אינו רק ציווי, משפט או הוראות. יוחנן מציג את הדבר כאישיות ואומר שנעשה בשר; הביטוי העצמי של אלוהים נעשה אדם שאפשר לראות, לשמוע ולמשש — ישוע המשיח.

טו. אם הדבר הוא אישיות, ‘דובר אלוהים’ אינו שליח רגיל

אם לעליון הבלתי נראה יש דבר נצחי הנמצא עמו, הוא עצמו אלוהים ומבטא אותו, קל יותר להבין את הדמות האלוהית בתנ״ך שנשלחת ובכל זאת מייצגת את יהוה ומדברת כיהוה.

שיאו־יאנג מכנה אותו דוברו היחיד של עליון — לא איש יחסי ציבור מודרני, אלא ההתגלות הנראית השלמה והעליונה ביותר של האל הבלתי נראה כלפי הבריאה, השותפה לאותה אלוהות.

טז. ‘נשלח’ אינו שווה ל‘נברא בלבד’

הכינוי שליח עונה תחילה מי שלח אותו, ולא בהכרח מה מהותו. גם הבן בברית החדשה נשלח מן האב, אך הנצרות ההיסטורית אינה רואה בו משום כך מלאך נברא. השליחות מתארת יחס ואינה מוכרחה לקבוע מהות.

יז. ישוע הוא ‘צלם האלוהים הבלתי נראה’

שאול מכנה את ישוע צלם האלוהים הבלתי נראה; העברים מכנה את הבן זוהר כבודו וצלם עצמותו; וישוע אומר שהרואה אותו רואה את האב. הבן אינו אישיות האב, אך הוא גילויו העצמי המושלם של האב ולא נציג זר לאלוהים.

יח. כך נפתרת שאלת ‘איש לא ראה את אלוהים’

אם איש לא ראה את האב הבלתי נראה, אך בני אדם יכולים לראות את התגלות אלוהים הנראית בבן, אין צורך להסביר שאברהם, יעקב, משה בסנה וישעיהו לא ראו דבר ממשי. ייתכן שראו את הבן המגלה את האב.

יט. את מי ראה ישעיהו?

ישעיהו ו רואה את האדון ואת יהוה צבאות על הכיסא; יוחנן יב מציב את דברי ישעיהו ש‘ראה את כבודו’ בהקשר של ישוע. נוצרים קדומים כבר קשרו כבוד זה למשיח; שיאו־יאנג מזהה באופן שיטתי יותר את יהוה הנראה בתנ״ך עם הדבר שלפני ההתגלמות.

כ. מי הוא שר צבא יהוה?

השר המסתורי ביהושע מקבל את השתחוויית יהושע ומצווה עליו להסיר את נעליו כי המקום קדוש — הד ברור לסנה. שיאו־יאנג מציב אותו באותו קו זהות של הדמות האלוהית העליונה בדמות אדם.

כא. ייתכן שגם מלכי־צדק שייך לאותו קו

מלכי־צדק הוא מלך שלם וכוהן לאל עליון; העברים משווה אותו לבן האלוהים בלשון מיוחדת מאוד. הפרשנויות המרכזיות חלוקות, ורבים רואים בו אדם היסטורי ודמות מקדימה של המשיח.

שיאו־יאנג מציע מעבר לכך שמלכי־צדק, יהוה הנראה, מלאך יהוה ושר הצבא הם עקבות זהות של אותה דמות אלוהית בתקופות שונות. זהו מודל שיש לבחון, לא קונצנזוס כנסייתי.

כב. אם כך, פסוקים קשים רבים בתנ״ך נפתחים לפתע

אם האל הבלתי נראה ויהוה הנראה מובחנים באישיות, אין צורך לדחות ככתיבה רופפת את העובדה שאלוהים אינו נראה אך אנשים רואים אותו, ששליח נשלח אך מדבר כיהוה, ושבתוך אמונה באל אחד מופיעה הבחנה בין יהוה ליהוה. ייתכן שהם מגלים יחסי אישיויות בתוך האל האחד.

כג. הברית החדשה אינה ‘משדרגת’ לפתע אדם לאלוהים

השאלה אינה רק אם ישוע אמר בנוסח מודרני ‘אני אלוהים’, אלא מי הייתה הדמות האלוהית בתנ״ך שהופיעה כיהוה ובכל זאת הובחנה מן האל הבלתי נראה. תשובת יוחנן היא הדבר שנעשה בשר: לא אדם רגיל שהכנסייה הגביהה, אלא האישיות האלוהית שהייתה בראשית ונעשתה באמת לאדם.

כד. הדבר גם מעניק חשיבות גדולה יותר ל־I AM

ה־ego eimi של ישוע עשוי לא רק להכריז על אלוהות משותפת עם האב, אלא לרמוז שהוא יהוה הנראה שפגש משה — השליח בסנה והדובר האלוהי שאמר ‘אהיה’. אם קו זה נכון, ישוע רומז שהוא שהנהיג את ישראל ממצרים.

כה. האם הדבר יכול להסביר מדוע העז השטן להתנגד לאלוהים?

אם השטן ידע שהוא נברא וידע שאלוהים כול־יכול, גאווה לבדה עדיין אינה מסבירה מדוע חשב שיוכל לנצח את אלוהים. הכתוב אינו מוסר תיעוד פסיכולוגי מלא; שיאו־יאנג מציע בזהירות אפשרות מתוך מודל יהוה הנראה בדמות אדם.

כו. השטן לא ידע שיהוה הנראה ‘הוא אלוהים’

שיאו־יאנג מציע שהשטן אולי הכיר את הדמות האלוהית בדמות אדם כיהוה הנראה, דוברו העליון של עליון, שר הצבא ואולי מלכי־צדק. ייתכן שהבין את סמכות הייצוג העליונה שלה, אך לא ידע שהיא עצמה אלוהים.

כז. כך נעשה מרד השטן מובן מעט יותר

אם השטן דמיין עליון בלתי נראה בראש ומתחתיו נציג עליון בדמות אדם רגילה, שאינו נוצץ יותר ממלאכים, תרעומת של מלאך רם אינה עוד ‘אוכל להביס את האל הכול־יכול’, אלא ‘מדוע אלוהים בחר דווקא בו לייצג אותו?’

כח. הסכסוך עשוי להתחיל ב‘אינני מקבל את מי שאלוהים מינה’

השטן יכול להכיר בקיום עליון ובכל זאת לדחות את סדרו: מדוע דמות אדם רגילה גבוהה ממני? המרד אולי התחיל ב‘אני מתאים יותר לייצג את אלוהים.’ דחיית נציגו של אלוהים נעשית לבסוף דחיית האל שמינה אותו.

כט. ואז אלוהים בורא את האדם ‘בצלמו ובדמותו’

אם האישיות האלוהית הנראית כבר התגלתה בדמות אדם, ייתכן שאין זו הופעה זמנית שאלוהים אימץ מאוחר יותר. שיאו־יאנג מציע שהאנושות נבראה מלכתחילה בצלם אותה אישיות. אלוהים לא ביטל את הנציג בדמות אדם, אלא ברא משפחה אנושית שלמה בדמותו.

ל. פיתוי אדם וחוה עשוי להיות גם התקפה על ‘תוכנית דמות האדם’

אם השטן התנגד לדובר האלוהי בדמות אדם, פיתוי בני אדם שנבראו בצלמו מקבל עומק נוסף: לא רק להחטיא שני אנשים, אלא להוכיח שבריות בדמות אדם אינן אמינות ולאתגר את הסדר שאלוהים קבע.

לא. בראשית ו עשוי להיות יותר מסתם ריבוי רשע

הפירושים המרכזיים ל‘בני האלוהים’ כוללים בני אדם יראי אלוהים, מלכים קדומים וישויות מלאכיות. לפי הקריאה העתיקה השלישית, בריות רוחניות חוצות גבול ומתחברות באופן חריג לאנושות; אין זה רק גידול רגיל בחטא.

לב. בראשית ו עשוי לטמא את ‘צלם ודמות בן האדם’

שיאו־יאנג מציע שאם האנושות נבראה בצלם הדמות האלוהית־אנושית, החיבור החריג בין מלאכים לבני אדם עשוי לזהם ולשבש את סדר הצלם האנושי של אלוהים ולנסות להוכיח שדמות האדם אינה אמינה. הכתוב אינו מציין מניע זה, ולכן עליו להישאר מודל.

לג. אך המעשה האחרון של אלוהים מדהים יותר מבריאת אדם בצלמו

אלוהים לא ויתר על דמות האדם לאחר כישלון האנושות. הדבר שהיה עם אלוהים בראשית — יהוה הנראה ודוברו של עליון — נולד, גדל, רעב, התעייף ודימם, ונעשה אדם אמיתי.

לד. אלוהים לא ויתר על דמות האדם, אלא לבש אותה בעצמו

אם השטן ניסה להוכיח שדמות האדם שפלה, כושלת ואינה ראויה לתשומת אלוהים, תשובת אלוהים לא הייתה התרחקות אלא כניסת הדבר לדמות אדם. ישוע חי כאדם רגיל, בלי חזות ענקית ומכניעה, וגילה שכבוד אינו זהה לזוהר חיצוני.

לה. הצלב מביא את ה‘רגילות’ הזאת עד הקצה

הנציג הנראה העליון לא הציג פאר מלאכי, אלא הושפל, הולקה, נלעג, הופשט ונצלב. בעיני כוחות החושך שבזו לנציג בדמות אדם, הצלב יכול היה להיראות כדחייתו בידי האנושות וכישלון תוכנית האדם.

לו. העובדה שהשדים הכירו בו כ‘קדוש האלוהים’ אינה מוכיחה שידעו שהוא אלוהים

שדים מכנים את ישוע קדוש האלוהים ובן עליון, אך אין בכך בהכרח הבנה מלאה שהוא שותף לאלוהות האב. שיאו־יאנג מציע שהשטן אולי אף זיהה את יהוה הנראה ואת הדובר העליון מן העבר, ובכל זאת טעה וחשב שהוא רק הנציג המיוחד ובעל הסמכות הגדולה ביותר.

לז. אם כך, הצלב היה טעות החישוב הגדולה ביותר של השטן

ייתכן שהשטן חשב שהרג את נציגו החשוב ביותר של עליון והשפיל את בחירת אלוהים ואת כל תוכנית האנושות. שלושה ימים אחר כך התחייה הפכה לחלוטין את השיפוט הזה.

לח. התחייה עשויה להיות גילוי הזהות הגדול ביותר בעולם הרוח

שיאו־יאנג מציע שתדהמת השטן לא הייתה רק שישוע קם, אלא שהאחד שנלחם בו זמן רב לא רק קיבל את סמכות אלוהים העליונה. הוא מייצג את אלוהים בשלמות מפני שהוא עצמו אלוהים.

לט. אויבו של השטן לא היה ‘אדם שאלוהים קידם’

יהוה הנראה מדבר כיהוה מפני שהוא אלוהים. השליח נשלח ובכל זאת אלוהי מפני שהנשלח הוא הבן, לא מלאך נברא המתחזה לאלוהים. הדבר בורא את הכול מפני שאינו כלי מילולי בלבד; הוא אלוהים.

מ. הדבר עשוי להסביר את ריבוי המחלוקות על המשיח אחרי ישוע

מוקד הוויכוח בכנסייה הקדומה לא היה בדרך כלל אם האב הוא אלוהים, אלא אם ישוע הוא הנברא העליון, אדם נבחר, האל הנצחי, והאם באמת נעשה לאדם. התשובות היו שונות, אך המוקד זהה: מיהו בדיוק דובר אלוהים?

מא. מדוע המחלוקת מתמקדת תמיד ב‘דובר’ של אלוהים?

לדעת שיאו־יאנג, ייתכן שהשטן אינו מתנגד לאמונה באל עליון אחד; הוא נוטה יותר להחליש את ייחודו של נציג אלוהים. דת יכולה להכיר באלוהים ובכל זאת להוריד את ישוע לדרגת נברא, נביא, דרך אחת או התגלות חלקית. קו ההפרדה הוא אם מקבלים את מי שעליון בחר.

מב. אם התנ״ך כבר מבחין בין האל הבלתי נראה ליהוה הנראה, כפירות רבות מאבדות את הנחת היסוד

טענה נפוצה נגד אלוהות ישוע היא שמפני שנשלח, ציית וייצג את אלוהים, הוא אינו אלוהים. אך אם התנ״ך כבר מציג מי שנשלח ובכל זאת הוא יהוה, מובחן מן האל הבלתי נראה ובכל זאת אלוהי באמת, ההנחות נופלות: שליחות אינה בריאה, הבחנה אינה שלילת אלוהות, וייצוג וציות אינם אלוהות נחותה.

מג. קשיים רבים בתנ״ך עשויים להתחבר למפה אחת

איש אינו רואה את אלוהים ובכל זאת אנשים רואים את יהוה; השליח הוא שליח וגם אלוהים; הדבר עם אלוהים והוא אלוהים; הרואה את הבן רואה את האב; האב כמעט אינו במרכז הנראה והבן מגלה את אלוהים לאורך כל הדרך. ייתכן שאינן חמש בעיות, אלא שאלת זהות אחת.

מד. סוד הברית החדשה אינו בהכרח ‘כיצד אדם נעשה אלוהים’

השאלה האמיתית עשויה להיות מתי יהוה הנראה, שתמיד היה אלוהים, נעשה באמת לאדם. התשובה היא ההתגלמות. הדבר מכריח לקרוא מחדש את התנ״ך: אלוהות ישוע לא נוספה מאוחר יותר, אלא הייתה זהות שטרם נחשפה במלואה.

מה. הדבר עשוי להסביר מדוע האנטיכריסט עוסק בעיקר בהחלפת המשיח

האנטיכריסט מתנגד לזהות המשיח, מכחיש אותה ומחליף אותה. כוחות החושך בהתגלות אינם מייצרים בעיקר אב בלתי נראה מזויף; התנין נותן סמכות לחיית הים ונביא השקר גורם לעולם להשתחוות לה, כחיקוי של מרכז משיחי נראה. זו ראיה צדדית, לא מאמר שלם על האנטיכריסט.

מו. ייתכן שהשטן תמיד מבקש להחליף את ה‘שם’ היחיד שאלוהים עצמו נותן

I AM מסרב לניסיון האדם להגדיר את אלוהים; עגל הזהב מחליף אותו בדמות שקרית שאפשר לשלוט בה. אלוהים אינו דוחה כל התגלות נראית של עצמו, אך רק הוא רשאי לקבוע כיצד ייראה. הברית החדשה מרכזת את התשובה בישוע המשיח.

מז. ה‘שם’ האמיתי אינו מודבק בידי אדם, אלא ניתן בידי אלוהים

אם ישוע הוא ההתגלות הנראית שאלוהים הבלתי נראה בחר, הוא אינו אליל דתי שהאדם יצר לאחר שדמיין את אלוהים. ה‘שם’ אינו מצמצם את האל האינסופי למילים, אלא הוא אמת המידה הנאמנה שאלוהים עצמו נותן להכרתו.

מח. הדבר מציב ליהודים ולנוצרים אותה שאלה

אם יהוה הנראה, מלאך יהוה והדובר האלוהי של התנ״ך מתגלים לבסוף כישוע, קוראים יהודים צריכים לשאול אם דחיית ישוע מחמיצה גם את מגלה אלוהים בתנ״ך.

גם נוצרים אינם יכולים לקבל רק מוסדות, מונחים ותאולוגיה, ובכל זאת להציב את ישוע מתחת לתרבות, זרם, לאום, פוליטיקה, מנהיג או מערכת אישית. גם זו עלולה להיות אמונה באל שהוגדר בידי האדם.

מט. ישוע אינו מחליף את התנ״ך, אלא פותח אותו

התנ״ך כבר מגלה באמת את האל הבלתי נראה, יהוה הנראה, מלאך יהוה, כבוד, דבר, רוח, דמויות אלוהיות וקווי משיח. ישוע אינו תאולוגיה חדשה שנוספה מבחוץ, אלא המפתח המחבר את הרמזים ומגלה למי מצביעים יהוה הנראה, הדבר וההתגלויות של הכוהן־המלך.

נ. לכן אומר ישוע: ‘איש לא יבוא אל האב אלא דרכי’

ייתכן שאין זו רק דרישה בלעדית, אלא תיאור מבנה ההתגלות העצמית של אלוהים: האב אינו נראה והבן מגלה אותו. אי אפשר לעקוף את הבן, לדחותו ובכל זאת לטעון שמכירים את האב בשלמות. ישוע אינו חוסם את הדרך; הוא הדרך.

נא. ‘ואין הישועה באחר’ היא אפוא יותר מסיסמה

הישועה מתמקדת בישוע לא מפני שאלוהים בחר באקראי אחד מכמה נציגים מקבילים, אלא מפני שמן הראשית רק הדבר מגלה בשלמות את האל הבלתי נראה. ‘אין שם אחר תחת השמים’ שייך לכן לכל מבנה ההתגלות המקראי.

נב. ייתכן שאסטרטגיית השטן מעולם לא הייתה להפוך את כולם לאתאיסטים

תרמית מתוחכמת יותר מאפשרת אמונה באלוהים, רוחניות, דת, מוסר ותקווה משיחית, אך מחליפה את אמת המידה היחידה של אלוהים במשיח שקר או במשיח מוקטן ומוגדר מחדש. הדבר דומה לשמירת שם אלוהים תוך יצירת עגל זהב חדש.

נג. מנקודת מבט זו, ייתכן שכל המאבק הרוחני סובב סביב דבר אחד

מן הראשית, עדן והתנ״ך, דרך ההתגלמות, הצלב, התחייה והיסטוריית הכנסייה עד ההתגלות, הקו החבוי עשוי להיות: מי ראוי לייצג את עליון הבלתי נראה? תשובת אלוהים היא דברו; אתגר השטן הוא מדוע דווקא הוא.

נד. השאלה האמיתית אינה ‘מדוע אלוהים נראה כאדם?’

אם המודל נכון, השאלה היא מדוע בני האדם נראים כדמות האלוהית הנראית. אלוהים לא חיקה את האדם מאוחר יותר; האדם נברא בצלמו ובדמותו של ישוע בן האדם. שיא ההיסטוריה הוא שהדבר המקורי נכנס באמת לאנושות שברא.

נה. ההתגלמות אינה ירידת אלוהים לזהות אחרת, אלא גילוי זהות שהייתה נסתרת

מי שתמיד ייצג את האל הבלתי נראה כבר לא הופיע רק לזמן קצר, אלא נעשה בשר. בני אדם יכלו לשמוע, למשש וללכת אחריו, לראותו חי, אוהב, משרת, מת וקם. ישוע מגלה את זהותו האמיתית של יהוה הנראה.

נו. התחייה עשויה להיות תשובת הסיפור הסופית לשטן

אם השטן דחה את זכותה של דמות אלוהית רגילה בצורת אדם לייצג את אלוהים, התחייה משיבה שהוא אינו נברא שקיבל זמנית מעמד עליון, אלא אדון החיים. דובר אלוהים אינו נבחר משום שלא נמצא שליח טוב יותר; הוא דבר אלוהים עצמו.

סיכום | I AM אינו מסתיר את אלוהים, אלא מסרב שאדם יגדיר אותו

I AM מזכיר שאלוהים אינו ניתן לסיווג, עיצוב, תיוג ושליטה כרצון האדם. אין לאדם זכות להחליט כיצד אלוהים מדבר או דרך מי הוא נראה. העובדה שאין להגדירו עד תום אינה אומרת שאי אפשר להכירו באמת, כי אלוהים מגלה את עצמו.

אם המודל נכון, ההתגלות העצמית העליונה של אלוהים אינה פסל, מוסד, זרם, לאום, פילוסופיה או תווית שיצרה הכנסייה המערבית, אלא אישיות: הדבר שהיה עם אלוהים בראשית, היה אלוהים והכול נברא על ידו. לפי המודל הוא גם יהוה שנראה בתנ״ך, מלאך יהוה ודוברו האלוהי של עליון, שנעשה לבסוף ישוע המשיח.

ייתכן שהשטן לא רק גורם לאנשים להכחיש את אלוהים, אלא מאפשר להם לירוא מעליון תוך החלשת המשיח ודחיית מגלהו היחיד. יהודים ונוצרים כאחד צריכים לשאול אם הם מכירים את אלוהים לפי התגלותו העצמית או יוצרים אותו מחדש דרך מסורת, מוסד, לאום, זרם ודמיון. האל הבלתי נראה נעשה נראה בישוע המשיח.