האם אחריות יכולה להתפזר כמים בעוד המשיח לבדו נשאר המקור?

האם אחריות יכולה להתפזר כמים בעוד המשיח לבדו נשאר המקור?

קהילות דתיות מרכזות בקלות עבודה רוחנית בקבוצה מקצועית קטנה. האחרים מקשיבים, מקבלים ומבקשים רשות, ותפילה, כתובים, הבחנה, טיפול ועדות נעשים משימות מומחים. השפה של עם כוהנים מערערת פסיביות זו: השייכות לאלוהים מקרבת כל מאמין ונותנת אחריות לכל מאמין.

שמות י״ט קורא לישראל ממלכת כוהנים וגוי קדוש לפני שהוא מתאר בנפרד את שירות אהרן והלויים. קריאה משותפת ותפקידים שונים אינם סתירה. נוצרים אינם רשאים להשתמש בראשונה לפטרוס כדי למחוק את תולדות הברית של ישראל או לומר שכל הבחנה היסטורית הייתה חסרת משמעות.

הראשונה לפטרוס ב׳ אומרת שהמאמינים באים אל המשיח כאבנים חיות, נעשים כהונה קדושה ומספרים את תהילות מי שקרא להם מן החושך. המשיח הוא אבן הפינה הנבחרת ולא מרכז מעורר השראה אחד בין רבים. כהונה משותפת אינה אוטונומיה פרטית, אלא קרבה ועדות משותפות המסודרות סביבו.

דימוי המים מוסיף שאלה אחרת. הנהר ביחזקאל יוצא מן המקדש ומביא חיים, ואילו המבול בפרשת נח מחריב עולם אלים. מים אינם אוטומטית סמל לחירות או ברכה; ההקשר קובע. כנסייה יכולה ללמוד על ערוצים וזרימה רק לאחר שתכבד את הסצנות המקראיות השונות.

ביזור יכול להגן על קהילה מתלות באישיות אחת. הוראה יכולה להתחלק, טיפול יכול להתרחש סמוך לצורך ומתנות יכולות לפעול מעבר לבמה. אך פיזור בלי אמת מפזר בלבול, ופיזור בלי אחריות מסתיר התעללות. המטרה אינה העדר מנהיגות אלא מנהיגים המציידים אחרים ונותנים דין וחשבון.

הצדקה באמונה שומרת גם היא על המרכז. אף מאמין אינו מתקבל יותר מפני שמתנתו נראית, ואף מנהיג אינו מתווך חסד מושיע כאילו המשיח אינו מספיק. גדילה, שירות, שכר ואחריות יכולים להיות שונים, אך הישועה נשענת על חסד המשיח המתקבל באמונה ולא על מעמד במערכת.

פעולה כאדם כוהני יכולה להיות שקטה: לפתוח כתובים במקום להוציא כל שאלה החוצה, להתפלל למען אדם, לשאת צורך לפני אלוהים, לומר אמת בלי לשלוט ולהציע מתנה לטובת אחר. הדבר כולל גם הכרה בגבולות והפניית ענייני רפואה, משפט, נפש ובטיחות לאנשים מוסמכים.

בגרות מחברת יוזמה ובדיקה. אדם אינו מחכה שמנהיג יבצע כל מעשה ציות, אך גם אינו מסתתר מאחורי ׳אלוהים אמר לי׳ כדי לברוח משאלות. אחריות ישירה למשיח ושייכות זה לזה אינן אויבות. ככל שהמתנה חזקה יותר, כך עליה להסכים יותר לעמוד באור.

נהר המנותק ממקורו אינו נושא עוד חיים; זהות כוהנית המנותקת מן המשיח נעשית שלטון עצמי דתי. בגרות אינה הכרזה שאינני זקוק לאיש. היא מסרבת לעשות מאדם כלשהו מושיע, מקבלת מן המשיח, נותנת למתנות לזרום לאחרים ונשארת מסוגלת ללמוד, לשתף פעולה, להתנצל ולוותר.