מדוע שם מוכר יכול להפוך לנקודת עיוורון בהבחנה?

מדוע שם מוכר יכול להפוך לנקודת עיוורון בהבחנה?

שמות שומרים זיכרון. דוד מזכיר תהילים, מלכות ותקווה משיחית; אליהו מזכיר את הכרמל, עימות עם הבעל ואומץ נבואי. גם קהילות שומרות היסטוריה בשמות: מסורת הגנה על אמת, קהילה חוותה תחייה, מנהיג עמד בנאמנות במשבר. זיכרונות כאלה ראויים לכבוד.

שם יכול גם להפוך לקיצור דרך העוקף בדיקה בהווה. אנו מסיקים שנאמנות בעבר מבטיחה נאמנות היום, שמסורת ששילמה מחיר אינה יכולה לנצל כוח, או ששפה מקראית מוכרת מבטיחה כיוון נכון. אופי היסטורי הוא ראיה חשובה, אך אינו הבטחה אלוהית שאינה משתנה.

דברים דורש מישראל להעמיד אפילו אות שהתקיים תחת נאמנות ליהוה. אין זו הוראה לחשוד בכול; זו סירוב להציב יכולת, שם או הצלחה מעל אלוהים. מתי ז׳ מזהיר נוצרים שאמירה, גירוש שדים ונפלאות בשם האדון אינם מחליפים עשיית רצון האב.

שיאו־יאנג דוחף את העיקרון לתרחיש נועז ומדמיין דימויי מלך ונביא מוכרים המשמשים במרד אחרי אלף השנים. הכתובים אינם אומרים שדוד ואליהו יהיו צורר המשיח ונביא השקר, ולכן זו אינה יכולה להיות דוקטרינה. ערכה האפשרי הוא רק שאלה: אם שם מפסיק את בדיקתי, האם הפכתי את השם לאליל?

קוראים יהודים עשויים בצדק להיפגע מהיסטוריה ארוכה של ניכוס דמויות יהודיות בידי הנצרות. נוצרים המשתמשים בדמויות התנ״ך צריכים להכיר תחילה במקומן בהיסטוריית ישראל ובקריאה היהודית, ולעולם לא להציג ניסוי מחשבה כמסקנה שעל יהודים לקבל. כבוד שייך להבחנה.

גם נוצרים צריכים להפנות את המראה פנימה. ״אורתודוקסי״, ״אפוסטולי״, ״אוונגלי״, ״רפורמי״, ״כריזמטי״, ״קתולי״ או כל תווית מוכרת יכולים לשמר אמת חשובה וגם להסתיר עוול בהווה. התוויות אינן הבעיה; הפיכתן למגן מפני אחריות היא הסכנה.

בדיקה בריאה דוחה נאמנות עיוורת וציניות. היא אינה מתעלמת מנזק בגלל זכויות עבר ואינה מוחקת חיים שלמים בגלל טעות אחת. היא שואלת אם המסר נאמן לאלוהים, הסמכות ניתנת לאחריות, הפרי יוצר אמת ואהבה לאורך זמן והאדם עדיין מוכן לשוב.

קהילה שמוקירה באמת את שמה צריכה גם לבנות דרכים שבהן השם נשאר באור: לשמור תיעוד מקורי, לאפשר לחלשים לדבר, לפתוח כספים והחלטות לבדיקה ולתקן טעויות בפומבי. המוניטין בריא ביותר כאשר אינו חוסם שאלות אלא מזכיר לדורות הבאים: קיבלנו חסד בעבר, ולכן עלינו לחיות באמת היום ולהשאיר את האמת גדולה משמנו. כך הזיכרון נעשה לאחריות ולא למגן.

בחרו בשם שאתם בוטחים בו ביותר — אדם, קהילה, מסורת, אפילו ״שיאו־יאנג״. כסו לרגע את השם ובחנו רק מילים, מעשים וכיוון בהווה. אחר כך החזירו את השם, שמרו את ההיסטוריה בהודיה והמשיכו לבדוק בפיכחון. רק אלוהים אינו זקוק למוניטין כדי להימלט מן האור.