אם התורה אינה מצדיקה, מדוע עדיין ללמוד ממנה?

אם התורה אינה מצדיקה, מדוע עדיין ללמוד ממנה?

נוצרים מסיימים לעיתים את הדיון באמירה שאנו תחת חסד ולא תחת תורה. הביטוי מגן על הבשורה מכלכלת זכויות. אך אם הוא אומר שלדברי אלוהים הקודמים אין ערך, החסד נעשה תירוץ לסרב להוראה.

תורה היא קודם כול הוראה. היא כוללת בריאה, אבות, יציאת מצרים, ברית, עבודת אלוהים, צדק חברתי וחיי יום־יום, ולא רק חוקי בית דין. קריאה, דיון ומעשה יהודיים מגיבים לעולם שלם זה, ונוצרים צריכים לכבדו לפני טענות על ׳החוק׳.

פאולוס מתנגד להצדקה במעשי תורה ולדרישה שגויים יהיו יהודים לפני כניסתם למשיח. הוא אינו הופך רצח, ניאוף, חמדנות ועבודת אלילים לחירות. הוא קורא לאהבה מילוי התורה ופונה לרוח לריפוי שהכלל החיצוני לבדו אינו נותן.

ישוע אומר שלא בא לבטל את התורה והנביאים אלא למלא. מסורות חלוקות על מאכלים, חגים, שבת ומצוות אזרחיות, אך מילוי אינו זלזול. קריאה נוצרית שואלת כיצד המצווה פעלה בברית ישראל וכיצד המשיח מאיר אותה.

עשרת הדיברות נוגעים בעבודת אלוהים, זמן, משפחה, חיים, נישואים, רכוש, אמת ותשוקה. הברית החדשה אינה מוחקת שאלות אלה אלא דוחפת אותן פנימה: רצח פוגש שנאה, ניאוף פוגש תשוקה רכושנית והימנעות מגניבה גדלה לנדיבות.

הברית החדשה בירמיהו אינה מסירה את רצון אלוהים אלא כותבת תורה בלב. אין בכך הבטחה שמאמינים אינם טועים או שאינם זקוקים להוראה. אלוהים סולח ומחדש ברוח כדי שציות לא יוחזק רק בלחץ.

יהודים ונוצרים עדיין חלוקים באמת. היהדות אינה מקבלת את טענות הברית החדשה על ישוע; נוצרים מודים בו כמשיח שאליו מצביעים תורה ונביאים. שיחה כנה אינה מוחקת הבדל ואינה הופכת את האחר לדוגמה שלילית פשוטה.

שיאו־יאנג משווה את תורת משה לחינוך מוקדם מוחשי ואת שכינת הרוח ללמידה פנימית בוגרת יותר. הדימוי עשוי לתאר התפתחות, אך אסור להשתמש בו כדי לקרוא לאמונה היהודית ילדותית; הוא אינו דירוג מקראי של עמים.

קראו מצווה אחת בשתי שאלות: על מי היא הגנה בהקשרה הראשון, ואיזה כיוון פנימי עליה לרפא במשיח? אי־הצדקה בתורה אינה סירוב להוראת אלוהים. החסד מאפשר סוף סוף ציות בלי ניסיון להושיע את עצמנו.