כאשר אמונה מוכרת מדברת מחדש בשפתה

כאשר אמונה מוכרת מדברת מחדש בשפתה

שפה עושה יותר מהחלפת אלפבית. היא נושאת זיכרון, זהות, פגיעה ועולם מוכר של כתבי קודש. כאשר מאמר על תלמידיו היהודים הראשונים של ישוע מופיע בעברית, תנוחת השיחה משתנה. נוצרים כבר אינם רק מדברים בינם לבין עצמם על ״הרקע היהודי״; קוראים יהודים יכולים לשמוע, לשאול ולהשיב ישירות. הדבר אינו מבטיח הסכמה, אך הוא יכול ליצור שיחה ישרה יותר.

עבור קורא יהודי, ישוע, משיח, תורה ורוח אינם תרגומים ניטרליים של ז׳רגון נוצרי. הם שייכים לעולם לשוני עשיר שכבר קיים. הברית החדשה עוסקת שוב ושוב בכתבי ישראל, במועדים, במקדש ובתקווה; לכן הצגתה כספר זר המנותק מן ההיסטוריה היהודית מחמיצה את שאלותיה. אך הכרה בשורשים יהודיים אינה מחייבת קבלת פרשנות נוצרית.

לתרגום יש גם גבולות. נוסח הברית החדשה נשמר בעיקר ביוונית; מהדורה עברית פותחת שיחה חיה ואינה יוצרת ראיה חדשה של שפת המקור. אותו מונח עשוי לשאת משמעויות שונות במסורת היהודית, בשימוש של המאה הראשונה ובתאולוגיה הנוצרית המאוחרת. תרגום ישר אינו משטח את השכבות ואינו מסתיר מסקנות בתוך אוצר המילים.

מעשי השליחים ב׳ מתאר אנשים ממקומות רבים השומעים הכרזה בשפותיהם. זו אינה הוראה ישירה לפרויקט תרגום מודרני, אך זו תמונה חשובה: הבשורה אינה דורשת מבני אדם לאבד שפה וזהות לפני שיוכלו להקשיב. תקשורת אמיתית מתקרבת לעולמו של השומע ומקבלת את הסיכון של שאלות, אי־הבנה ותיקון.

המראה פונה בחריפות לנוצרים. אפשר להכיר את כיפא, פאולוס ויוחנן ובכל זאת לקרוא אותם כאילו חיו מחוץ לעולם היהודי. אפשר גם להתייחס לשפה זרמית מאוחרת כאילו הייתה הדרך היחידה שבה השליחים יכלו לדבר. שפה תאולוגית יכולה לשמור אמת; אך אם היא מאפשרת לחזור על נוסחה בלי לשוב לכתובים שהשליחים מצטטים, היא יכולה להפוך לחומה.

רומים י״א משתמש בדימוי של שורש וענפים כדי להזהיר מאמינים גויים מפני גאווה. הוא אינו הופך כל פרשנות יהודית לנכונה ואינו מבטל את העדות הנוצרית על ישוע. הוא דורש עמדה צנועה יותר: גויים אינם מחזיקים בישוע לאחר שהחליפו את סיפור ישראל; הם חוברו דרך משיח ישראל לסיפור שלא הם יצרו.

בעשרת ימי תשובה, השפה הופכת לשאלת חיים. האם אני מדבר רק כדי להוכיח את עצמי, או כדי שאדם אחר יוכל באמת לשמוע? האם אני קורא רק מילים התומכות בתשובות מוכרות, או מאפשר לשפה אחרת לחשוף נקודות עיוורות? יהודים ונוצרים אינם חייבים להעמיד פנים שהמחלוקות נעלמו, אך הם יכולים להפסיק לדבר רק אל דמויות מדומיינות זה של זה.

התאריך והמהדורה העברית אינם הוכחה תאולוגית. הם רק מזמינים לעצור: כאשר מסר מוכר מדבר בשפה אחרת, האם נוכל לשמוע אותו מחדש? אולי מה שזקוק ביותר לתרגום איננו רק המאמר, אלא העמדה שלנו — ממתן תשובות במקום האחר, אל מתן רשות לאחר לקרוא, לשאול ולהשיב.